אנחנו בחרנו במפגע סביבתי בנושא רעש. לקחנו כדוגמא את המואזין, אותו שומעים בראש העין מכפר קאסם, שם הוא מושמע דרך רמקולים חזקים (לדוגמא, כך: http://www.youtube.com/watch?v=agLzUxvtfOI . האיש עצמו לא מודע לכל הנזק אותו הוא גורם לעצמו, למרות שהוא נראה סובל בכל פעם שהוא צריך לכסות את אוזניו בכדי להקטים את הרעש).
אנו היינו רוצים לדעת האם רעש משפיע על מיומנות השליפה מן הזיכרון, והאם סוגים שונים של רעש משפיעים באופן שונה (לרעה, לרעה יותר, או אולי דווקא לטובה ...).
כבר חשבנו על שאלת החקר (למעלה), ועל דרך לבדוק את השאלה: ניתן לכיתה לענות על שאלות בנושא ידע כללי, בשאלון שאורכו כ- 5 דקות (או 20 שאלות), כשיש שקט מוחלט.
לאחר מכן, ניתן שאלון בדרגת קושי זהה, כשברקע נשים מה שמוגדר כרעש, או שנשים הקלטה של המואזין.
כדי לבדוק האם סוגים שונים משפיעים באופן שונה, ניתן לחזור על פעילות זו, עם סוגי מוזיקה שונים.
לאחר כל זה, נשווה את ממוצע התשובות הנכונות של הכיתה, ונחלק לפי הקטגוריות: שקט, רעש מואזין, מוסיקה (רעש) מסוג א' ומוסיקה (רעש) מסוג ב'.
על-פי התוצאות שנקבל מכל קטגוריה, נוכל להתחיל להשוות בין הקטגוריות השונות, ולנסח משפט שעליו נוכל להסתמך באופן מדעי.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------
באתר "ויקיפדיה" מצאנו חומר מרתק בנושא רעש, ונהנינו לקרוא ממנו:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A2%D7%A9
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A7%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A7%D7%94
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%A2%D7%94
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A2%D7%A9_%D7%9C%D7%91%D7%9F
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A6%D7%99%D7%91%D7%9C
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%A0%D7%98%D7%95%D7%9F
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A8%D7%A5
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%93%D7%A8
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%95%D7%9D_%D7%A2%D7%9C-%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A2%D7%A9_%D7%9C%D7%91%D7%9F
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A7%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A7%D7%94
מלבד אתר ויקיפדיה, מצאנו עוד חומר באינטרנט שעניין אותנו:
http://www.isradoctor.co.il/blog/blog/default.aspx?id=76&t=
בנוסף, אמו של יובל יחזקאלי היא קלינאית תקשורת, העוסקת בתחום האודיולוגיה, ומצאנו בספרייתה מגוון ספרים ומאמרים אותם העבירה בהרצאות בעת ששירתה בירפ"א. בין הנושאים מצאנו כמובן את נזקי הרעש על האוזן מבחינה פיזית, ועל השמיעה.
את החומר שמצאנו סיכמנו לנקודות, גם אם מעט מפוזרות, אך עוזרות מאוד למציאת התשובות לשאלות החקר הנלוות, בפרסום הבא. הנקודות מופיעות למטה תחת הכותרת: " "מירקורים" - סקירה ספרותית ".
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------
״מירקורים״ - סקירה ספרותית:
ישנם צלילים אשר אנשים מסוימים מגדירים כרעש ואנשים אחרים לא. רעש יכול להיות כל צליל חסר משמעות או כוונה.
לעומת זאת, ישנם צלילים שלרוב אין ויכוח לגבי הפרעתם לבני האדם ולציבור. ישנם גם צלילים שנקבעו בחוק כאסורים בשעה או זמן מסוימים. בישראל, אסור להשמיע רעשי מסיבת ריקודים בשכונת מגורים לאחר שעה 23:00 בלילה. רעשים קבועים שאין ויכוח על היותם רעש ולא צליל נעים מכונים "זיהום רעש".
ממפגעי רעש אקוסטי קבועים ניתן להתגונן בעזרת בידוד אקוסטי, או אטמי אוזניים או משינוי המערכת המפיקה את הרעש כגון הפיכת מחשב אישי רגיל למחשב שקט.
נזקי רעש אקוסטי לשמיעה: גלי קול חודרים לאוזן ועוברים דרך מערכת עדינה ומורכבת אל המוח. תאי שערה זעירים הנמצאים בתעלת האוזן הפנימית "מסמנים" לעצב השמיעה לשלוח תדר חשמלי למוח. המוח מפענח את התדר הנ"ל כקול. תאי השיער רגישים ביותר לרעש חזק או מתמשך והם נהרסים. הרס האוזן הפנימית בלתי ניתן לריפוי, ניתן רק למנוע אותו. כל רעש בעל עוצמה חזקה עלול לגרום לנזקים קבועים בשמיעה. רעש שעוצמתו מעל 70 דציבלים נחשב רעש מזיק, רעש מעל 65 דציבלים נחשב רעש הפוגע באופן משמעותי באיכות החיים, ורעש מעל 60 דציבלים נחשב רעש מפריע. רעש מזיק יכול להיות רעש מתמשך או רעש התקפי חזק.
עוגמת נפש מרעש אקוסטי: רעש חזק ופתאומי עלול לגרום לבהלה, למתיחת שרירים, להזרמה של אדרנלין רב לדם, להאצת קצב הלב, להעלאת לחץ הדם ולהזעת יתר. תופעות אלה מזכירות התקפי לב. בנוסף לכך, מגורים או עבודה במקום רועש עשויים להוות מטרד שתוצאותיו הן עצבנות כרונית, מגרנות וקושי לנהל אורח חיים תקין.
הפרעה לנגישות: חדרי כיתה, חדרי הרצאה או מקומות אחרים בהם מתאסף קהל כדי להקשיב לדבר מה עשויים להיות לא נגישים לאנשים עם לקות שמיעה או לקות ריכוז, במידה וכמות הרעש החיצוני שחודר אליהם או כמות ההד בהם גבוהים. גם אנשים חסרי לקות יתקשו להקשיב לנאמר במקומות כאלה ועשויים לחוש עייפות לא סבירה אחרי מאמץ הקשבתי בהם.
רעשים אקוסטיים פוגעים גם בבריאותם ואורח חייהם של בעלי חיים. רעשים אקוסטיים בים פוגעים ביונקים ימיים ועלולים לשבש את חוש הניווט שלהם באופן זמני או קבוע.
במוזיקה ישנם יוצרים, כדוגמת ג'ון קייג', אשר היללו את הרעש. בשנת 1976 אמר קייג': "נראה לי שלכל רעש יש פוטנציאל להפוך למוזיקלי, בעצם היותו חלק מיצירה מוזיקלית." לדעתם צלילים מקריים קיימים בסביבה כל הזמן וזהו תפקידו של המלחין לשלב אותם ביצירה מכוונת. אף ההפסקות ביצירות נועדו, לשיטתם, להתמלא ברעש.
וגם להפך, היצירה המוזיקלית הכי מקובלת עלולה להפוך לרעש אם משמיעים אותה בעוצמה חזקה באופן חריג. למעשה כל מוזיקה המושמעת יוצאת מתוך רעש או שקט יחסי מאחר שאין מקום בו השקט הוא מוחלט.
דציבל בחיי היומיום הוא שם ליחידת מידה למדידת עוצמת הקול, שהוא למעשה הלחץ של האוויר. טווח השמיעה של בני האדם הוא מ- 0 דציבל עד 140 דציבלים שהם סף הכאב. באתר "ויקיפדיה" נתנו דוגמה מידעית טובה, ולכן החלטנו להשתמש בה כפי שהיא:
10 דציבלים - נשימה נורמלית
30 דציבלים - לחישה
60 דציבלים - שיחה רגילה
90 דציבלים - רכבת תחתית
110 דציבלים - בכי תינוק, צעקה חזקה, מוזיקה רועשת
140 דציבלים - מנוע מטוס סילון ממרחק 30 מטר
170 דציבלים - רימון הלם
180 דציבלים - מעריכים שזאת הייתה עוצמת הרעש בהתפרצות הרביעית של הר הגעש קרקטואה ב-27 באוגוסט 1883.
200 דציבלים - עמידה במרחק קרוב מאוד לשיגור טיל. אף על פי שקשה מאוד להוכיח זאת, מקובל להניח כי שמיעת רעש ברמת דציבלים כזאת תגרום לשבץ מוחי ומוות מידי.
סף השמיעה מתחיל מ- 0 דציבלים, וסף התחושה הוא 120 דציבלים. סף הכאב לא מאחר לבוא, וכבר ב- 140 דציבלים השמיעה מתחילה להינזק. חשיפה לרעש חזק, עלולה לגרום לתופעה בשם טנטון, המצביעה על פגיעה באוזניים. אנשים החולים במחלת הטנטון שומעים את אותו הצליל במשך שעות שלמות, ולפעמים כל הזמן, כשלמעשה אין מקור אמיתי לרעש, והוא פרי דמיונו של המוח.
החוק הישראלי מתיר חשיפה מקסימלית של 8 שעות לרעש בעוצמה של 85 דציבלים, במקומות עבודה חל איסור להעסיק עובדים ברעש שהוא למעלה מ-85 דציבלים ללא אמצעי הגנה ראויים.
החוק הישראלי למניעת מפגעי רעש בבתי מגורים:
בשעות הלילה - הרעש המקסימלי המותר עד 30 דקות הוא 45 דציבלים, ולפרק זמן מעל 30 דקות 40 דציבלים.
בשעות היום - הרעש המקסימלי המותר עד 2 דקות הוא 80 דציבלים, ולפרק זמן עד 3 שעות 60 דציבלים.
שמיעת צלילים היא למעשה פירוש תנועות מולקולות האוויר על-ידי האוזן והמוח. את הצלילים מודדים ב-2 מימדים: תדירויות ועוצמה. בנוגע לעוצמה, הנמדדת בדציבלים (כמוזכר למעלה), אדם רגיל שומע בין 0 דציבלים ל- 140 דציבלים. מעוצמה של 90 דציבלים ועד ל- 120 דציבלים, מרגיש האדם לא בנוחות, ויכאבו לו מעט האוזניים. כל צליל שהוא בעוצמה של 120 דציבלים או יותר עלול לגרום לכאב משמעותי, ואיבוד שמיעה זמני או קבוע. בנוגע לתדירות, הנמדדת בהרץ, אדם ממוצע מסוגל לשמוע בין הטווחים של 20 הרץ עד 20,000 הרץ. "צלילי השגרה" (אותם שומעים בכל יום) הם בין הטווחים של 250 הרץ עד 6,000 הרץ.
את הגדרת המידה "הרץ" התקשינו להבין, ולא נדרש מאיתנו הבנה רבה בתחום הזה, אך הסקנו כי חשוב להביא את המידע לידי ביטוי: "הגדרת ההרץ היא Hz = s−1 שמשמעותה "אירוע אחד לשנייה"; 100 הרץ משמעותו "100 אירועים לשנייה", וכן הלאה. ניתן ליישם את היחידה על כל אירוע מחזורי, למשל: שעון מתקתק ב-1 הרץ. הערך ההפוך לתדירות הוא זמן מחזור; תדירות של 1 הרץ שווה לאירוע של שנייה אחת, ואירוע של 1 מגה-הרץ הוא אירוע של 1 מיקרו-שנייה. בכתיבה אשר הייתה מקובלת בתקופה לפני מלחמת העולם השנייה, השתמשו במושגים כמו מחזורים לשניה (cycles per second), עם כפולות מתאימות "קילו-מחזורים" , "מגה-מחזורים" וכן הלאה.".
תדירות היא מספר המחזורים המתבצעים ביחידת זמן, ובמקרה שלנו הרץ בודד מסמן מחזור אחד במשך שנייה. נוהגים להשתמש ביחידות של הרץ לסימון תדירות. דוגמה המקלה את ההבנה היא: "זרם חילופין: תדר הרשת החשמלית בישראל הוא 50 הרץ, כלומר המתח החשמלי משתנה במחזוריות בקצב של 50 מחזורים בכל שנייה.".
בום על קולי הוא תופעת לוואי הבאה לידי ביטוי בתור רעש, ונגרמת כתוצאה מכך שגוף נע במהירות הקול או במהירות גדולה יותר. ה"בום" הוא למעשה גל הלם, והוא נשמע כמו הרעם או פיצוץ של מטען כבד.
המונח "רעש לבן" נטמע בשפת בני האדם, ומהווה כינוי לקול הנשמע באותה עוצמה בכל התדרים. שמו נקבע כך על-פי האור הלבן שהוא צירוף כל תדרי האור.
אנו היינו רוצים לדעת האם רעש משפיע על מיומנות השליפה מן הזיכרון, והאם סוגים שונים של רעש משפיעים באופן שונה (לרעה, לרעה יותר, או אולי דווקא לטובה ...).
כבר חשבנו על שאלת החקר (למעלה), ועל דרך לבדוק את השאלה: ניתן לכיתה לענות על שאלות בנושא ידע כללי, בשאלון שאורכו כ- 5 דקות (או 20 שאלות), כשיש שקט מוחלט.
לאחר מכן, ניתן שאלון בדרגת קושי זהה, כשברקע נשים מה שמוגדר כרעש, או שנשים הקלטה של המואזין.
כדי לבדוק האם סוגים שונים משפיעים באופן שונה, ניתן לחזור על פעילות זו, עם סוגי מוזיקה שונים.
לאחר כל זה, נשווה את ממוצע התשובות הנכונות של הכיתה, ונחלק לפי הקטגוריות: שקט, רעש מואזין, מוסיקה (רעש) מסוג א' ומוסיקה (רעש) מסוג ב'.
על-פי התוצאות שנקבל מכל קטגוריה, נוכל להתחיל להשוות בין הקטגוריות השונות, ולנסח משפט שעליו נוכל להסתמך באופן מדעי.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------
באתר "ויקיפדיה" מצאנו חומר מרתק בנושא רעש, ונהנינו לקרוא ממנו:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A2%D7%A9
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A7%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A7%D7%94
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%A2%D7%94
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A2%D7%A9_%D7%9C%D7%91%D7%9F
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A6%D7%99%D7%91%D7%9C
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%A0%D7%98%D7%95%D7%9F
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A8%D7%A5
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%93%D7%A8
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%95%D7%9D_%D7%A2%D7%9C-%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A2%D7%A9_%D7%9C%D7%91%D7%9F
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A7%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A7%D7%94
מלבד אתר ויקיפדיה, מצאנו עוד חומר באינטרנט שעניין אותנו:
http://www.isradoctor.co.il/blog/blog/default.aspx?id=76&t=
בנוסף, אמו של יובל יחזקאלי היא קלינאית תקשורת, העוסקת בתחום האודיולוגיה, ומצאנו בספרייתה מגוון ספרים ומאמרים אותם העבירה בהרצאות בעת ששירתה בירפ"א. בין הנושאים מצאנו כמובן את נזקי הרעש על האוזן מבחינה פיזית, ועל השמיעה.
את החומר שמצאנו סיכמנו לנקודות, גם אם מעט מפוזרות, אך עוזרות מאוד למציאת התשובות לשאלות החקר הנלוות, בפרסום הבא. הנקודות מופיעות למטה תחת הכותרת: " "מירקורים" - סקירה ספרותית ".
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------
״מירקורים״ - סקירה ספרותית:
ישנם צלילים אשר אנשים מסוימים מגדירים כרעש ואנשים אחרים לא. רעש יכול להיות כל צליל חסר משמעות או כוונה.
לעומת זאת, ישנם צלילים שלרוב אין ויכוח לגבי הפרעתם לבני האדם ולציבור. ישנם גם צלילים שנקבעו בחוק כאסורים בשעה או זמן מסוימים. בישראל, אסור להשמיע רעשי מסיבת ריקודים בשכונת מגורים לאחר שעה 23:00 בלילה. רעשים קבועים שאין ויכוח על היותם רעש ולא צליל נעים מכונים "זיהום רעש".
ממפגעי רעש אקוסטי קבועים ניתן להתגונן בעזרת בידוד אקוסטי, או אטמי אוזניים או משינוי המערכת המפיקה את הרעש כגון הפיכת מחשב אישי רגיל למחשב שקט.
נזקי רעש אקוסטי לשמיעה: גלי קול חודרים לאוזן ועוברים דרך מערכת עדינה ומורכבת אל המוח. תאי שערה זעירים הנמצאים בתעלת האוזן הפנימית "מסמנים" לעצב השמיעה לשלוח תדר חשמלי למוח. המוח מפענח את התדר הנ"ל כקול. תאי השיער רגישים ביותר לרעש חזק או מתמשך והם נהרסים. הרס האוזן הפנימית בלתי ניתן לריפוי, ניתן רק למנוע אותו. כל רעש בעל עוצמה חזקה עלול לגרום לנזקים קבועים בשמיעה. רעש שעוצמתו מעל 70 דציבלים נחשב רעש מזיק, רעש מעל 65 דציבלים נחשב רעש הפוגע באופן משמעותי באיכות החיים, ורעש מעל 60 דציבלים נחשב רעש מפריע. רעש מזיק יכול להיות רעש מתמשך או רעש התקפי חזק.
עוגמת נפש מרעש אקוסטי: רעש חזק ופתאומי עלול לגרום לבהלה, למתיחת שרירים, להזרמה של אדרנלין רב לדם, להאצת קצב הלב, להעלאת לחץ הדם ולהזעת יתר. תופעות אלה מזכירות התקפי לב. בנוסף לכך, מגורים או עבודה במקום רועש עשויים להוות מטרד שתוצאותיו הן עצבנות כרונית, מגרנות וקושי לנהל אורח חיים תקין.
הפרעה לנגישות: חדרי כיתה, חדרי הרצאה או מקומות אחרים בהם מתאסף קהל כדי להקשיב לדבר מה עשויים להיות לא נגישים לאנשים עם לקות שמיעה או לקות ריכוז, במידה וכמות הרעש החיצוני שחודר אליהם או כמות ההד בהם גבוהים. גם אנשים חסרי לקות יתקשו להקשיב לנאמר במקומות כאלה ועשויים לחוש עייפות לא סבירה אחרי מאמץ הקשבתי בהם.
רעשים אקוסטיים פוגעים גם בבריאותם ואורח חייהם של בעלי חיים. רעשים אקוסטיים בים פוגעים ביונקים ימיים ועלולים לשבש את חוש הניווט שלהם באופן זמני או קבוע.
במוזיקה ישנם יוצרים, כדוגמת ג'ון קייג', אשר היללו את הרעש. בשנת 1976 אמר קייג': "נראה לי שלכל רעש יש פוטנציאל להפוך למוזיקלי, בעצם היותו חלק מיצירה מוזיקלית." לדעתם צלילים מקריים קיימים בסביבה כל הזמן וזהו תפקידו של המלחין לשלב אותם ביצירה מכוונת. אף ההפסקות ביצירות נועדו, לשיטתם, להתמלא ברעש.
וגם להפך, היצירה המוזיקלית הכי מקובלת עלולה להפוך לרעש אם משמיעים אותה בעוצמה חזקה באופן חריג. למעשה כל מוזיקה המושמעת יוצאת מתוך רעש או שקט יחסי מאחר שאין מקום בו השקט הוא מוחלט.
דציבל בחיי היומיום הוא שם ליחידת מידה למדידת עוצמת הקול, שהוא למעשה הלחץ של האוויר. טווח השמיעה של בני האדם הוא מ- 0 דציבל עד 140 דציבלים שהם סף הכאב. באתר "ויקיפדיה" נתנו דוגמה מידעית טובה, ולכן החלטנו להשתמש בה כפי שהיא:
10 דציבלים - נשימה נורמלית
30 דציבלים - לחישה
60 דציבלים - שיחה רגילה
90 דציבלים - רכבת תחתית
110 דציבלים - בכי תינוק, צעקה חזקה, מוזיקה רועשת
140 דציבלים - מנוע מטוס סילון ממרחק 30 מטר
170 דציבלים - רימון הלם
180 דציבלים - מעריכים שזאת הייתה עוצמת הרעש בהתפרצות הרביעית של הר הגעש קרקטואה ב-27 באוגוסט 1883.
200 דציבלים - עמידה במרחק קרוב מאוד לשיגור טיל. אף על פי שקשה מאוד להוכיח זאת, מקובל להניח כי שמיעת רעש ברמת דציבלים כזאת תגרום לשבץ מוחי ומוות מידי.
סף השמיעה מתחיל מ- 0 דציבלים, וסף התחושה הוא 120 דציבלים. סף הכאב לא מאחר לבוא, וכבר ב- 140 דציבלים השמיעה מתחילה להינזק. חשיפה לרעש חזק, עלולה לגרום לתופעה בשם טנטון, המצביעה על פגיעה באוזניים. אנשים החולים במחלת הטנטון שומעים את אותו הצליל במשך שעות שלמות, ולפעמים כל הזמן, כשלמעשה אין מקור אמיתי לרעש, והוא פרי דמיונו של המוח.
החוק הישראלי מתיר חשיפה מקסימלית של 8 שעות לרעש בעוצמה של 85 דציבלים, במקומות עבודה חל איסור להעסיק עובדים ברעש שהוא למעלה מ-85 דציבלים ללא אמצעי הגנה ראויים.
החוק הישראלי למניעת מפגעי רעש בבתי מגורים:
בשעות הלילה - הרעש המקסימלי המותר עד 30 דקות הוא 45 דציבלים, ולפרק זמן מעל 30 דקות 40 דציבלים.
בשעות היום - הרעש המקסימלי המותר עד 2 דקות הוא 80 דציבלים, ולפרק זמן עד 3 שעות 60 דציבלים.
שמיעת צלילים היא למעשה פירוש תנועות מולקולות האוויר על-ידי האוזן והמוח. את הצלילים מודדים ב-2 מימדים: תדירויות ועוצמה. בנוגע לעוצמה, הנמדדת בדציבלים (כמוזכר למעלה), אדם רגיל שומע בין 0 דציבלים ל- 140 דציבלים. מעוצמה של 90 דציבלים ועד ל- 120 דציבלים, מרגיש האדם לא בנוחות, ויכאבו לו מעט האוזניים. כל צליל שהוא בעוצמה של 120 דציבלים או יותר עלול לגרום לכאב משמעותי, ואיבוד שמיעה זמני או קבוע. בנוגע לתדירות, הנמדדת בהרץ, אדם ממוצע מסוגל לשמוע בין הטווחים של 20 הרץ עד 20,000 הרץ. "צלילי השגרה" (אותם שומעים בכל יום) הם בין הטווחים של 250 הרץ עד 6,000 הרץ.
את הגדרת המידה "הרץ" התקשינו להבין, ולא נדרש מאיתנו הבנה רבה בתחום הזה, אך הסקנו כי חשוב להביא את המידע לידי ביטוי: "הגדרת ההרץ היא Hz = s−1 שמשמעותה "אירוע אחד לשנייה"; 100 הרץ משמעותו "100 אירועים לשנייה", וכן הלאה. ניתן ליישם את היחידה על כל אירוע מחזורי, למשל: שעון מתקתק ב-1 הרץ. הערך ההפוך לתדירות הוא זמן מחזור; תדירות של 1 הרץ שווה לאירוע של שנייה אחת, ואירוע של 1 מגה-הרץ הוא אירוע של 1 מיקרו-שנייה. בכתיבה אשר הייתה מקובלת בתקופה לפני מלחמת העולם השנייה, השתמשו במושגים כמו מחזורים לשניה (cycles per second), עם כפולות מתאימות "קילו-מחזורים" , "מגה-מחזורים" וכן הלאה.".
תדירות היא מספר המחזורים המתבצעים ביחידת זמן, ובמקרה שלנו הרץ בודד מסמן מחזור אחד במשך שנייה. נוהגים להשתמש ביחידות של הרץ לסימון תדירות. דוגמה המקלה את ההבנה היא: "זרם חילופין: תדר הרשת החשמלית בישראל הוא 50 הרץ, כלומר המתח החשמלי משתנה במחזוריות בקצב של 50 מחזורים בכל שנייה.".
בום על קולי הוא תופעת לוואי הבאה לידי ביטוי בתור רעש, ונגרמת כתוצאה מכך שגוף נע במהירות הקול או במהירות גדולה יותר. ה"בום" הוא למעשה גל הלם, והוא נשמע כמו הרעם או פיצוץ של מטען כבד.
המונח "רעש לבן" נטמע בשפת בני האדם, ומהווה כינוי לקול הנשמע באותה עוצמה בכל התדרים. שמו נקבע כך על-פי האור הלבן שהוא צירוף כל תדרי האור.
